גזר דין בתיק ת"פ 22551-11-10

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של שוד, לפי סע' 402(א) לחוק העונשין, על כך שב- 22.10.10 שעה 23.55 נכנס לחנות ילו בתחנת הדלק פז בחולון, דרש מהמוכר 3 קופסאות  סיגריות, ולאחר מכן הודיע לו כי מדובר בשוד, ואיים על המוכר כי יוציא את הכסף מהקופה באומרו "אתה בחור צעיר, תשמור על עצמך, תביא את כל הכסף המזומן שיש".

הנאשם נטל 2,820  ש"ח ו- 3 קופסאות סיגריות.

טענת הנאשם היתה כי לא הוא ביצע את המעשה, וטען טענת אליבי כי ביום שבו בוצע השוד המיוחס לו היה בחיפה אצל אימו השוהה בבית אבות.

לאור זאת נוהל משפט והעידו עדים המפריכים את טענת האליבי של הנאשם, ובעיקר הוזמנו שני מומחים כדי להצביע שעל פי איכון טלפוני מהטלפון הנייד של הנאשם, לא יתכן ששהה בחיפה, אלא היה באיזור תחנת הדלק בחולון, שנשדדה.

לאחר שהנאשם הורשע בעקבות דחיית טענת האליבי הכוזב שלו וזיהויו הוודאי לאחר שנקלט במצלמות האבטחה של החנות, הוא ביקש לצרף תיק נוסף המתנהל נגדו בביהמ"ש המחוזי בחיפה, ת.פ. 32426/11/10 שגם בו יוחסה לו עבירת שוד שבוצעה חודש וחצי קודם לכן, כאשר ב- 3.9.10 בשעה 02.40, נכנס לחנות בתחנת הדלק בחיפה, דרש מהמתלונן שתי קופסאות סיגריות, והודיע לו כי מדובר בשוד, התקרב לצד הפנימי של דלפק המוכר, נצמד אליו, ואמר למוכר "אל תעשה בלגן, אתה לא רוצה בעיות", דחף את המתלונן לאחור, ודרש ממנו לפתוח את הקופה.

המוכר שחשש מהנאשם פתח את הקופה, והנאשם נטל סכום של 2,000 ש"ח ושתי קופסאות סיגריות.

לנאשם אין הרשעות קודמות, הוא מסביר את מעשיו בדיכאון שהיה שרוי בו, עקב פרידה קשה מאשתו, עימה התחתן זמן לא ארוך לפני כן.

הגם שמדובר בשני מעשי שוד, לא מן הנמנע שניתן היה להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אילו נטל מיד אחריות על מעשיו, הודה במעשים, וביקש את רחמי ביהמ"ש.

תחת זאת, בחר הנאשם לנהל הן בביהמ"ש כאן והן בביהמ"ש המחוזי בחיפה, משפטים ארוכים, שבהם נשמעו כל העדים, בתיק הנוכחי הורשע לאחר שמיעת הראיות והסיכומים, ובתיק המקביל בחיפה, נשמעו כבר כל העדים, והודאת הנאשם נעשתה רק בטרם נשמעו הסיכומים.

נטילת האחריות ע"י הנאשם והודאתו עתה, היא חלקית בלבד, שכן הוא ביקש קודם כל לנסות את מזלו, שמא טענות ההגנה שהעלה יתקבלו, אולם בפועל מסתבר כי הנאשם ניהל משפט סרק, כאשר ברור היה שטענת האליבי שהעלה, תופרך, אם לא בעדות דודתו וחברו, או העו"ס שהעידה על תאריך שונה שבו ביקר את אימו בבית האבות, הרי מחמת עדויות שני המומחים שהעידו שמהן עלה בוודאות כי ביום של השוד נשוא התיק כאן, שהה באיזור התחנה שנשדדה בחולון, ולא בחיפה.

לפיכך הנאשם אינו ראוי למלוא ההקלה שלה זכאים נאשמים המודים מיד באשמתם, חוסכים מזמנם של העדים, שכאן ברור שהעידו שלא לצורך, ומקבלים אחריות על מעשיהם.

עם זאת, לא אתעלם מכך שגם בשלב הסופי, הודה הנאשם במעשיו, גם בתיק המתנהל בחיפה, וגם בתיק כאן, הגם שהורשע לאחר שכפר בעובדות שיוחסו לו.

כאמור, לנאשם אין עבר פלילי, וניתן לקבל במעט את הטענה שפעל תחת מצוקה נפשית בה היה שרוי.

כנגד זאת, יש להוקיע את התופעה שהפכה נפוצה של שוד תחנות דלק באישון לילה תוך הפעלת אימה ופחד על המוכר, ומלחמה בתופעה זו שכאמור אינה נדירה עוד, יכולה להיעשות רק באמצעות הטלת עונשים מכאיבים, כדוגמאת העונש שנגזר בע"פ 5717/09 מ.י. נ' אנדרי מרגנשטיין שם הוחמר עונש מאסר בן 32 חודשים בפועל ו- 24 חודשים ע"ת בגין 2 מעשי שוד של בנק דואר, שגם שם לא היה שימוש באלימות, אלא הצגת פתק מאיים בלבד, והועמד על 48 חודשים בפועל.

במקרה ההוא דובר בנאשם שריצה כבר עונשי מאסר קודמים ויש לו עבר פלילי, ולכן עניינו של הנאשם לפנינו, קל יותר.

יחד עם זאת, המטרה העיקרית של הענישה בתיקים אלה, היא הרתעת הציבור מפני חזרה על ארועים חוזרים ונשנים מהסוג שנתגלו כאן של שוד תחנות דלק.

לאחר ששקלתי את כל נסיבות הענין, ואת העובדה שמדובר בשני מעשי שוד שבוצעו בהפרשי זמן קטנים יחסית, מצד אחד, ואת עברו הנקי של הנאשם ורצונו להשתקם, מצד שני, אני מחליט לגזור על הנאשם בגין שני התיקים בהם הורשע, עונש של 3 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו בגין התיק בחיפה - 6.11.10.

כמו כן אני מטיל עליו 18 חודשי מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים עבירת שוד.

בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אני נמנע מגזירת עונש של קנס, אולם אין מקום להמנע מהחזרת כספי הגזילה בשני ארועי השוד, כאשר לאור מצבו הכלכלי של  הנאשם  מצד אחד  והעובדה  שהמוכרים  בשני  המקרים  לא נפגעו,  מצד שני,